<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ו</h1>
<h2>דף כז.</h2>
הפודה את המעשרות לעצמו בין שהיה שלו בין שנפל לו בירושה בין שניתן לו בטבלו במתנה הרי זה מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ד' נותן ה' שנאמר ואם גאל יגאל איש ממעשרו וגו' (ע"פ רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"ה ה"א), ואשת איש שפדתה מעשר שני שלה לעצמה אינה מוספת חומש דרשו רבותינו על פי הקבלה בפ"ק דקידושין (כ"ד א') איש ולא אשה (עי' רמב"ם שם ה"ב וברדב"ז ור"י קורקוס). ובתו"כ שנינו (בחקותי פי"ב הי"ב) ואם גאל [יגאל] לרבות את האשה איש פרט לקטן ולשם לענין שיכולה לפדותו מרבה אותה (שם תד"ה אלא). אמרינן בפרק הזהב (ב"מ נ"ג ב'), מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש, וכן מעשר שאין דמיו ידועים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה, וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש עליו כדאיתא בירושלמי (מעשר שני דף כ"ג א'), ומעשר שני של דמאי אינו מוסיף חומש עליו (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). שנינו בפ"ד דמעשר שני (מ"ד), מותר להערים על פדיון מעשרו, כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו העברי הא לך המעות האלו ופודה בהן את המעשר כדי שלא יוסיף חומש אבל לא יאמר לו פדה לי בהן וכן אם אמר לו פדה לך משלך אינו מוסיף חומש (ע"פ רמב"ם שם ה"ח עי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל) כדאיתא בירושלמי (שם). אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים ולעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידו כידם (רמב"ם שם ה"ט). וכן מערים ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו כדאיתא בפרק ד' דמעשר שני (מ"ה) ואומר הנותן הרי הפירות האלו מחוללים על מעות שבביתי (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"י) וחוזר המקבל ואומר הרי פירות אלו מעשר על פירות הנותן שזה מועיל כדאמר רבי יוחנן בפרק אין בין המודר (נדרים ל"ו ב' ע"ש). ותניא בתוספתא (פ"ד ה"ו), שני אחים שני שותפים אב ובנו פודים זה לזה מעשר שני כדי שלא יוסיפו חומש (לשון רמב"ם שם הי"א). הפודה מעשר שני לעצמו ונותן את הקרן ולא נתן את החומש אף על פי שאין החומש מעכב והרי נתחלל לא יאכל עד שיתן את החומש ואפילו בשבת גזירה שמא יפשע ולא יתן (רמב"ם שם הי"ב) כדאיתא בפרק הזהב (ב"מ נ"ד א').
<h2>דף כט.</h2>
מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומות ירושלים שנאמר ואכלת (שם) לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהריך ובכורות בקרך וצאנך ודורש בזבחים פרק קדשי קדשים (ס' ב') מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית (ע"פ רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"ב ה"א). ובספר התרומה (הלכות ארץ ישראל דף ע"ו ד') שפירש שם שאם הפירות לא הוכשרו שמותר בזמן הזה לאוכלן בירושלים לא ידעתי מנין לו. מידת חסידות שפודים מעשר שני בזמן הזה בשוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית, והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה לכתחילה בפרוטה בזמן הזה פודה לא יהיה זה חמור מן ההקדש, ומשליך הפרוטה לים הגדול (רמב"ם שם ה"ב וכס"מ). אבל לשאר נהרות צריך לשוחקה בתחילה כדמוכח בפסחים פרק כל שעה (כ"ח א'). וכן אם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיה תקלה לאחרים וכן בפדיון נטע רביעי בזמן הזה (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). תניא בתוספתא (מעשר שני פ"ג הל' י"ג), כשם אין אוכלים מעשר שני בזמן הזה בירושלים כך אין פודים אותו שם ואין מחללין אותו שם ואין מוכרים אותו שם ואם נכנס לירושלים אפילו בזמן הזה אין פודים אותו שם ואין מוציאים אותו משם אלא מניחים אותו שם עד שירקב וכן אם עבר והוציאו משם מניחים אותו עד שירקב, לפיכך אין מפרישים מעשר שני בירושלים בזמן הזה אלא מוציאים את הפירות בטבלן חוץ לעיר ומפרישים אותו שם ופודהו ואם הפרישו שם בזמן הזה ירקב (לשון רמב"ם שם ה"ד). מזאת הברייתא קשה לי לפירוש רבינו יצחק שפירש על ההיא דמסקינן בפרק הזהב (ב"מ נ"ג ב') דלענין פדיה לא חילקו בין ישנם למחיצות בין אינם למחיצות, ופירש שם דלענין להוציאו משמע בסוף פרק חלק (סנהדרין קי"ג א') שחלקו דאמר רבא מחיצות לאכול דאורייתא מחיצות לקלוט דרבנן וכי גזור רבנן כי איתנהו למחיצות אבל כי ליתנהו לא, פירוש ויכול להוציאו. ובפירוש שנינו בתוספתא שאין יכול להוציאו בזמן הזה. א"ר אלעזר (ב"מ נ"ג א') מנין למעשר שני שנטמא שפודים אותו אפילו בירושלים שנאמר (דברים י"ב כ"ד ע"ש) כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מ"ג ל"ד) וישא משאת מאת פניו אליהם, כלומר ברחוק מקום אתה פודהו או אפילו בקרוב בשלא תוכל לאוכלו כגון שנטמא. ואם אין המעשר שוה פרוטה שאינו תופס פדיונו יניחנו במקום המוצנע עד שיצטרף לו מעשר שני יותר (ע"פ סה"ת שם דף ע"ז א' וע"ש דף ע"ו ד'). מעשר שני שנכנס לירושלים אפילו של דמאי אסור להוציאו משם שכבר קלטוהו מחיצות וכן פירות הנלקחים בכסף מעשר שנאמר ואכלת שם לפני ה' א-להיך וגומר, עבר והוציאו או שיצא בשגגה יחזרו ויאכלו בירושלים, וקליטת מחיצות מדבריהם, אפילו במעשר שאין בחומשו שוה פרוטה שהוא מדבריהם מחיצות קולטות אותו ואסור להוציאו, אבל מעות מעשר שני נכנסים לירושלים ויוצאים (רמב"ם שם ה"ט) כמו ששנינו בפ"ג דמעשר שני (מ"ה). פירות מעשר שני שנטמאו בירושלים ופדאן אם נטמאו בולד הטומאה אסור להוציאם אלא יאכלו בפנים מפני שולד הטומאה מדבריהם ואם נטמאו באב הטומאה או שנטמאו בחוץ ואפילו בולד הטומאה אע"פ שנכנסו לירושלים הרי אלו נפדים ונאכלים בכל מקום (רמב"ם שם הי"ב) אליבא דבית הלל בפרק שלישי דמעשר שני (מ"ט). במה דברים אמורים [כ]שהכניסם על
מנת שלא יקלטוהו מחיצות אבל אם לא התנה הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה שאין הולד מטמא מן התורה
כבר קלטוהו מחיצות ואינו יוצא (רמב"ם שם הי"ג ע"ש).
